לשמלת הערב היסטוריה ארוכה ומפוארת. במאה ה-18, הם נלבשו על ידי אריסטוקרטים כבגדים רשמיים והיו עשויים מבדים יוקרתיים כמו משי, קטיפה ותחרה. שמלות ערב השתנו רבות מאז. במאה ה-19 הם הפכו לנגישים יותר לנשים ממעמד הביניים שיכלו להרשות לעצמן הודות לפיתוח טכניקות ייצור טקסטיל חדשות כמו תחרה במכונה, רקמה במכונה ומכונות תפירה. זה הוביל להכנסת שמלות ערב במחיר סביר שניתן ללבוש לאירועים שאינם רק נשפים וסואריז.
במאה ה-20, שמלות ערב הפכו משוכללות יותר מאי פעם, כאשר מעצבים כמו קוקו שאנל עיצבו אותן בצורות שונות כמו נרתיקים או שמלות עמודים. לעתים קרובות הם היו עשויים מבדים יוקרתיים כמו סאטן או טפטה עם עיטורים כמו פאייטים או חרוזים כדי להוסיף עיטור.
שמלות הערב של היום פחות אקסטרווגנטיות אבל עדיין אלגנטיות בחלקן, ראו באתר לה סניורה. שמלת הערב היא סוג של שמלה המיועדת ללבישה באירועי ערב רשמיים, כגון נשפים, ארוחות ערב רשמיות וקבלות פנים לחתונה. שמלת הערב הייתה באופן מסורתי בגד ארוך, כבד ולעיתים קרובות מעוטר בכבדות שלבשו נשים כשהן השתתפו בתיאטרון או באופרה במאה ה-19.
במאה ה-20, זה נעשה יותר ויותר מקובל על נשים ללבוש שמלות חושפניות יותר בשעות הלילה. זה הוביל למעצבים שיצרו סגנונות שונים של שמלות ערב שהיו יותר נוחות ומתאימות לאירוע.
בשנות ה-30, מעצבים כמו קוקו שאנל ואלזה סקיאפרלי החלו לייצר שמלות ערב קצרות יותר עם שסעים משני צידי החצאית שנקראו עיצובים "מזעזעים" כי הם חשפו יותר רגל ממה שנחשב למתאים באותה תקופה. עיצובים אלה יתפתחו מאוחר יותר למה שאנו מכירים היום כשמלת מיני. שמלת המיני היא סוג של שמלה שנחתכת בדרך כלל מתחת למותניים, ולפעמים קצרה עד מעל הברך. הסגנון מאופיין באורכו הקצר במיוחד, בדרך כלל בסביבות חמישה עד 10 אינץ' מעל הקרסול. הסגנון הפך פופולרי בעשורים האחרונים, בעיקר בקרב נשים צעירות במדינות המערב.