ניחום אבלים: כשהלב רוצה לדבר
בין אם אנחנו מכירים את האבל מקרוב ובין אם הוא רק ידיד של חבר, תמיד קשה למצוא את המילים הנכונות שתוגשנה באותו רגע מורכב. המשפטים שאנו אומרים יכולים להיות כמו סוכריה או כמו חומץ – יש להם את הכוח לרפא את הפינה הכואבת בלב, או חלילה, לגרום לה להרגיש עוד יותר קשה. אז מה נאמר? איך נמצא את האיזון בחיים, שלמרות הכל, יש בהם גם הרבה דברים טובים? הנה כמה רעיונות:
מה כן להגיד?
- אני כאן בשבילך: אנחנו לא פה כדי לפתור את הבעיה, אלא כדי להיות נוכחים.
- אני זוכר/ת אותו/ה: לכבוד המנוח/המנוחה, לשתף זיכרון משמח יכול להקל.
- את/ה לא לבד: להציע עזרה מוכרת עשויה להרגיש כמו חיבוק חם.
מילים שיכולות להקל
כשאתה מדבר עם אדם שצריך ניחום, כדאי להימנע ממילים שיכולות להרגיש כמו חץ בלב, כמו "הכל לטובה". במקום זאת, בוא נבחר באופי חם ונותן אמון:
- אני מזדהה עם הכאב שלך – ההבנה יכולה להקל על הכאב בצורה רבה.
- אין נכון ולא נכון – כל אחד מכיר את הכאב בדרכו.
מה לא כדאי להגיד?
אף אחד לא רוצה לשמוע על הצדדים החיוביים של העצב כשכואב לו. לכן, הזמן לא מתאים למילים קלות או שטחיות. ככה תימנע מתקלות:
- היה צריך שיבוא אלי – זה לא הזמן להנחיות.
- לאף אחד אין שליטה על זה – נכון, אבל עדיין, זו לא באמת עזרה.
- הכל קורה מסיבה – לנסות להבין מה קרה במקרים כאלה, רק יוסיף לנחמה מיותרת.
סיכום: איך לעטוף את המילים
בסופו של דבר, המילים הן כלי עוצמתי שמסוגל להרגיש כמו בונבון או כמו בום! חשוב לזכור שמה שנספר יהיה המילים שאנחנו רוצים להיות זוכרים, ולא מה שנאמרנו. לכן, מה שחשוב זה להיות לצד האבל, לזכור להשאיר את הלב פתוח ולתמוך באדם שעובר תקופה קשה. והכי חשוב, אל תשכח – להקשיב זה תמיד פועל יוצא ראשון!
