הזדעזעתי – סיפור אמיתי או לא?
שבת בבוקר, השמש זורחת, היקום שקט, ואני מתכנן לי פנקייקים מושלמים. ואז מגיעה הידיעה – שלי, חבר טוב, נחלץ להזמין אותי לראות את הסרט החדש. כמו תמיד, הוא טוען שזה שיגעון, ואני טוען שזה שטות, אבל בסוף מסכים.
מה קרה שם בקולנוע?
ברגע שצלצלו הפתיחים, הרגשתי כאילו נפלתי לתוך מסך של טלוויזיה ישנה! כל כך הרבה רעש וצבעים, כאילו תקפת אותי שעטת צבעים ותכנים על סטרואידים. הרגשתי איך הלב שלי קופץ על הכיסאות עם כל סצנה.
הסצינות שהותירו אותי המום:
- סצנת הרשתות החברתיות: באמת?! החברים שלי לא יכולים להיות כאלה?
- במאי עשה שימוש באפקטים מיוחדים: האם באמת הוא מסכים לעבור את זה בכל סרט חדש?
- פתרון בעיות בצורה לא הגיונית: מישהו באמת ציפי שיגמרו את כל הבעיות בקפיצה אחת?
שאלות כאלו פקדו אותי תוך כדי הסרט. ניסיתי להבין האם מדובר במציאות או באיזה תסריט הזוי שנכתב בערב הזיה.
לא רק סרט, אלא גם החיים!
פתאום הבנתי – כל סרט הוא בעצם מראה לחיים שלנו. המתח, הבלבול, ההומור והדרמה – כל אלו הם חלק מהיומיום שלנו (אלא אם כן מדובר בקטע מצחיק בטעם רע). ופתאום אתה מסכים עם כל התפרצות רגשית שראית בסרט.
התחושה הזאת: ההזדעזעות שבה הוא פשוט אכן מתאר את הקיום שלנו בעולם הזה!
לסיום, מה למדתי?
בכל אופן, אני יוצא עם לקח אחד – לא משנה כמה הזדעזעתי בסרט, אני אמשיך לצפות בהם. בסוף, זה חלק מהקסם של הקולנוע. הוא מצליח לגעת בנו, לגרום לנו לחשוב ולהרגיש. אם הצלחתם לשרוד את החיים עם כל הפנינים (והסרטים ההזויים), אז אין סיבה שלא נחזור לסולם הבא בסוף כל צפייה!
אז שיהיה לנו סרטים מטורפים, חוויות מגניבות ותחושה כזו של הזדעזעות מעצמית – כי למה לא?
