מי אתם שתגידו לי נו נו נו
בעידן שבו כל אחד מאיתנו הופך להיות מומחה בתחום אחר, בין אם מדובר באוכל, טכנולוגיה או סגנון חיים, השאלה "מי אתם שתגידו לי נו נו נו?" עוסקת במושגי סמכות, ביקורת ותסכול. השיח הזה מתרחש לא פעם בקרב אנשים שמרגישים דחף להגיב או להעיר על התנהגות, מחשבות או תחביבים של אחרים, ואולי הכוונה מאחורי זה היא לשפר משהו, אבל השאלה הגדולה היא: האם יש בכך ממש? בואו נ dive in, רגע לפני שאנחנו מדליקים את האורות.
מה זה אומר להרגיש 'נון נון נון'?
תחושת ה"נו נו נו" עולה לעיתים כאשר אדם מסוים או קבוצה מרגישים שהם בתפקיד של מחנכים או מורי דרך. הם רוצים להכווין ולהציע דברים, אם כי לעיתים זה מתפרש כמתנשא או ביקורתי. אז מה בעצם העניין?
- סוגי התנהגויות: האם זה באמת התנהגות לא בסדר או פשוט פרשנות שונה לעולם?
- מניעי הביקורת: האם הביקורת מגיעה ממקום של אכפתיות או לחלופין להכפיש את מה שאחרים עושים?
למה חשוב להבין את המניעים?
המניעים מאחורי הביקורת יכולים לשפוך אור על הדינמיקה החברתית. כאשר אנחנו שואלים את עצמנו את השאלה "למה זה מפריע לי?" אנחנו פותחים דלתות להבנה רבה יותר של עצמנו ושל סביבתנו.
איך זה משפיע על האנושות?
יש פה עניין של אגו, לא? אנשים רוצים להיות שיפוטיים כדי להרגיש בעלי עליונות שיכולה לבוא לידי ביטוי בכמה דרכים:
- ביקורת בונה: מישהו מבקש לעזור לך להשתפר ולא פעם נקרא פיקוח לא רצוי.
- טהורנות חברתית: מנסים לשמור על הקולקטיב אינטקט, לדוג' אם מישהו לא מתלבש כמו שכולם מתלבשים.
- תסכול אישי: לעיתים זה פשוט מעיד על הקשיים של המגיב, כמו חוסר מימוש עצמי.
ואם תרצו להתמקד בכל מה שקשור לתחושת 'פולשנות', איך עושים את זה?
כדי להבין מה באמת נמצא מאחורי המילים – התבוננות פנימית היא המפתח. אם נרים את הכובע הפסיכולוגי שלנו, נוכל לשאול את עצמנו:
- למה אני מרגיש צורך להעיר?
- האם זה יועיל למישהו פרט לי?
- האם יש גבול בין עצה לביקורת?
האם זה בכלל בסדר להעניק ביקורת?
אז נכון, ביקורת לדעמים יכולה להיות כלי חשוב. היא יכולה לעניין ולכייל אותנו. אך השאלה היא: איך עושים זאת בצורה נכונה? תגידו "שיחות בוגרות" כמו שלמדנו בכוח גיוס המודעות לפני הצבא.
- תן לזולת space: בדרך כלל זה עובד הרבה יותר טוב.
- שאל שאלות ולא תביעות: זאת הגישה שהכי תשאיר אתכם רלוונטיים.
- האם אני יכול לשים את עצמי בנעליים של האחר? דרך זה נוכל להבין את הקשיים שלו.
איזה דוגמאות יש לסיטואציות כהמרות כאלו?
השיח הזה לא מוגבל רק למערכות יחסים אינטימיות, הוא מתפרס על כל תחום אפשרי – משפחה, עבודה ועד אמנות. לדוגמה:
- ביקורת על יצירה אמנותית: לא כולם מסכימים על מה שאומנות היא.
- מקום העבודה: האם זה נכון להעיר קולגות בנוגע לדרכי פעולה?
מה זה אומר מבחינה חברתית?
בכל נושא שבו ננסה להבין מה קורה בצומת הזו, יש כאן גם אי הבנה ולפעמים אדרנלין של פרץ רגשי. התקשורת הכושלת יכולה להוביל לתקשורת בינאישית לקויה, והמלאכה היא לצאת מתוך התפיסה הזאת.
איך ניתן להתמודד?
ניסיון לנתח את התחושות ולברר מדוע משהו מסוים עולה אל פני השטח יכול בהחלט לעזור. הבסיס: להבין מניעי ביקורת – של עצמך ושל אחרים.
השורה התחתונה
אז כשהשאלה, "מי אתם שתגידו לי נו נו נו?" עולה, זה רגע מצוין לחשוב על איך אנחנו רואים את עצמנו וכיצד אנחנו מגיבים על מה שקורה סביבנו. החיים הם שיח ואין כמו להיכנס לשיחה הזו עם ראש פתוח. זכרו, במקום לומר נו נו נו, אולי כדאי לנסות לגלות כמה דיאלוג חיובי ופתוח יכול לשנות את התמונה?
