אין אומרים שבחו של אדם בפניו – למה זה בעצם כל כך חשוב?
אם אי פעם שמעתם את הביטוי "אין אומרים שבחו של אדם בפניו", כנראה שהייתם עדים למצב שבו מישהו קיבל מחמאות, והשני זעף כמו עגבניה בשמש. אבל מה הסיפור כאן, וכיצד זה קשור ליחסים החברתיים שלנו? בואו נפרק את הרעיון הזה ונראה מדוע לפעמים עדיף להשאיר את המחמאות מאחור.
הסיבה הראשונה: לא כדאי להחמיא מדי
מחמאות לפעמים הן כמו סוכריות – אם צורכים יותר מדי, יכול להיות שבסוף תרגישו רע. כי מי מאיתנו רוצה לשמוע מהשכן על כמה הוא מבריק, בדיוק כשהוא יוצא מהשרותים?
- יכולה להרגיש כמו חנופה: כשמישהו חומק מסביבך רק כדי לספר לך כמה טוב אתה, זה הרבה יותר מדי.
- אבל מה קורה כשיש דומדמניות? כשזה מגיע מהלב, אישית, ובזמן הנכון – זה שונה! אך זה נדיר!
הסיבה השנייה: האימפקט של פרגון מאחורי הגב
יש קסם מסוים לומר דברים טובים על מישהו כשאין לו אוזניים ללקט את זה. זה כמו להפתיע אותו ביום הולדתו, אבל רק יותר. גם כשאנחנו לא שם, התגובות הן טריות! וזה מה שיכול לשדר שתרבות הפרגון היא אמיתית.
- כשהמחמאות עוברות דרך אחרים: לעיתים קרובות זה יוצר אימפקט עוצמתי יותר.
- שומר על צניעות: מחמאות ישירות עלולות להעלות את האגו לדרגה מסוכנת.
הסיבה השלישית: מה יקרה אם זה יתפס?
מה יכול לקרות אם תחליט לשבור את הכללים? ובכן, ייתכן שתקבל חיוך רחב, אבל גם פנייה אחורית מהסיטואציה. תמיד יש את האפשרות שהאדם יגיב בגאווה או בדרך שהתכוונתם. לכן, עדיף לערוך את המחמאות שלנו על בימת השיח, מאחורי הקלעים.
סיכום: לשמור על תיאטרון הקשרים החברתיים
ובסופו של יום, בני האדם הם יצורים מורכבים. נכון, המחמאות והברכות יכולות ללטף את האגו, אך הן גם עלולות לגרום לדעיכה ולמלחמות רגשיות. אז בפעם הבאה שתרצו לפרגן לקולגה, שקלו אם זה כדאי! אפשר להחמיא, אבל אולי עדיף שאחרים יעשו את זה, ואז נוכל לשמור על המתח והקסם שבקשרים שלנו.
