תיירים ישראלים שבאים ממדינה מערבית לגמרי במזרח התיכון מתקשים להבין שלמרות הקדמה והמודרניות שלה דובאי אינה מערבית במובן של התנהגות וקודים מסוימים. מדובר במדינה שמשאירה מאחור את ישראל בקדמה הטכנולוגית והאדריכלית שלה ובוודאי בעושר שלה, אולם מבחינת התנהגות היא מזכירה משהו שבין אירופה הקלאסית של פעם לבין המזרח התיכון הקפדן והשמרני. על כן, יש לכבד זאת ולציית לכללים משום שעל הפרה של חלקם יש סכנה של מעצר והעמדה לדין.
התנהגות מנומסת
מה שקוראים כבוד בעולם הערבי הוא למעשה קוד התנהגות של נימוס מופגן וקיצוני שמחייב גם תיירים – לא להתנהג בגסות אופיינית לישראלים, לא לשכוח נימוסים והליכות כלפי נותני שירות, אין כזה דבר ילדים שמשתוללים ומתייחסים אליהם בהבנה, לא מפרים את השקט בקולניות וברעש כלשהו, לא מצעוק ולהתנהג בגסות גופנית או אפילו לעשות מחוות גסות בידיים ובגוף. שמרנות ואיפוק הם שם המשחק.
ממסד וכבוד
הכבוד לממסד בדובאי מחויב המציאות, ומדובר גם בכבוד למדינה ולסמליה ובוודאי לאיסלם ולדת. אין כאן חופש התנהגות במובן זה ואין סובלנות כלפי מי שמנצל לרעה את הכנסת האורחים המקומית. זה אומר שלמרות שזאת מדינה מערבית לא משתכרים בפומבי וגם לא הולכים בלבוש חושפני ובגדי ים ברחוב ובכל מקום אלא רק במקומות שמיועדים לכך ורצוי שיהיו סגורים ורחוקים מהציבור. כמובן שאסור להתקרב או לצלם או להקדיש תשומת לב מיוחדת למתקנים צבאיים או ממשלתיים מסיבות מובנות.
רומנטיקה וחומרים אסורים
גם מחוות רומנטיות חייבות להיות מוגבלות למחוות גופניות מעטות ורק החזקת ידיים וגם הן לא לזוגות להט"ביים. מבחינת נשיקות ויותר מכך זה יכול לקרות רק בחדרי מלונות בדובאי ובמקומות פרטיים ולעולם לא בפומבי ובטח לא ברחוב. היחס לנהיגה בשכרות וסמים חמור מאוד וסמים גוררים עונשים חמורים מאוד. בדקו גם אילו תרופות מורת לקחת לשם לפני הנסיעה.