אבא יקר, אתה חסר
לא קל לי לכתוב את המילים הללו, אבל אני יודע שאבא, היית כאן בשבילי תמיד. כל זיכרון, כל צחוק, וכל אפילו כישלון קטן בלעדיך מרגיש כמו פאזל חסר חלק.
זכרונות שלא יימחו
תמיד אזכור את הרגעים האלו…
- החיבוק של הבוקר: איך היית מתעורר עם חיוך, ואני הייתי מתעורר עם עיניים תחושות שצריך עוד כמה שעות שינה.
- הרגעים על האופניים: כשהלכתי לברוח לכיוון אחר, ואתה תמיד היית שם כדי ללמד אותי לחזור.
- צחוק המשפחה: איך היית מצליח להצחיק את כולם אפילו כשלא היה שום דבר מצחיק סביב.
זה לא אותו הדבר בלעדיך
עדיין יש דברים שאני משתדל לעשות כמו שאתה היית עושה, אבל זה פשוט לא יוצא אותו הדבר. כמו לדבר על ספורט עם חברים ולגלות שאין לי מושג על מה הם מדברים, כי תמיד אתה היית החבר הספורטיבי שידע להעביר את השיחות האלו.
החברה שלי מחכה לשיחה איתך
החסך הגדול ביותר הוא לא רק בך, אלא גם בך שמבין אותי כמישהו אחר. זה ממש קשה לחיות את החיים בלעדיך, להיות אולי בוגר אחרי כל השנים, אבל להיות מוגבל בלי העצות שלך.
כמובן שיש גם רגעים קלילים
לפעמים אני מוצא את עצמי צוחק על המקרים שבהם לא הצלחת לתקן את הטלוויזיה או איך תמיד טעית בזמנים. אני שואל את עצמי אם עכשיו היית חושב שזה היה מצחיק או מתסכל.
בסך הכל, אבא יקר…
אתה חסר לי, אבל אני אמשיך לחיות את החיים עם החיוך שלך בלב. תודה על כל הזכרונות, על כל הלקחים, ועל כל החיבוקים שהיו שם כדי להזכיר לי שאני לא לבד.
אוהב אותך תמיד!
