מכתב לבעלי – כי לפעמים צריך לדבר
שלום אהובי,
אז אתה יודע ששוב מתקרב הזמן הזה בשנה, נכון? לא המועדון של מכורוני הבייבי שארק, אלא הזמן לכתוב מכתב לבעל המצב רוח המיוחד שלי! אז חיפשתי איך להתחיל את המכתב הזה, והגעתי למסקנה שבשבילי אתה כמו ויקינג שמתעורר כל בוקר, מוכן לצאת לקרב מול העומס של חיים:
מה שמיוחד בך
נכון לבחור את מה לשים על העמודה הזו. אתה לא רק בעלי, אתה גם:
- אח למצוא במבוך של מסדרים – כשיש לי שאלות על חיים, אתה עונה כמו מורה דרך בפארק לאומי.
- שוגר דדי – תמיד יודע לרגש, גם אם זה בשוקולד שמוצא את דרכו לכיס שלי באורח פלא.
- חבר פרלמנטרי – כי תמיד יש לך זמן להקשיב ולייעץ, גם כשאני מרכזת את כל הבלגן של היום.
הזכרונות שלנו
כשראיתי אותך בפעם הראשונה, חשבתי לעצמי: "אולי זה לא יהיה כל כך גרוע". ואכן, לגדול יחד היה חוויה. מרגעים מצחיקים כמו:
- הניסיון שלך לבשל את הארוחה הרומנטית הראשונה (בוא נאמר שעדיף שהפיצה תשאר סודית).
- הפעם שיצאנו לנסיעה של "רק לשעה" ונגמרנו בצפון הרחוק (אבל ההמון של הכוכבים היה שווה את זה).
מה אני מאחל לנו
בחיים, כמו בסרטי מדע בדיוני, תמיד יהיו איומים חיצוניים. אבל עם קשר כמו שלנו, יש לי תחושה ש:
- נמשיך לצחוק גם כשכל העולם סביבנו עושה פניו רצינות.
- נחפש הרפתקאות גם באותן שישי בצהריים בבית (כי מי אמר שצריך לטוס כדי להיות כאילו בטיול?).
- נדאג אחד לשני – כי בסופו של יום, אתה לבי ואני נשמתך.
אז תודה לך על כל רגע – יחד, לבד, ובין לבין ובזמן שיגרתי. אני רק רוצה לסיים ולומר:
אני אוהבת אותך, בכנות
אהבה כמו שלנו לא מתפתחת על ידי מילים, אבל היום אני מעריכה כל רגע, כל חיוך וכל צחוק. מי ידע שכולנו נתחפש ככלבים ביום אימוג'י? ברכותיי!
באהבה,
אנשים שאוהבים יחד, פשוט ככה.
