למה יש שתי צפירות ביום הזיכרון?
יום הזיכרון לשואה ולגבורה ויום הזיכרון לחללי צה"ל ולנפגעי פעולות האיבה הם שני אירועים טקסיים חשובים בלוח השנה הישראלי. אחת מהמסורות שאותן אנו מקשרים עם ימים אלו היא הצפירה, המהדהדת ברחבי הארץ ומביאה עמה רגעים של זיכרון, עצב וכבוד. אבל למה יש כמעט תמיד שתי צפירות ביום הזיכרון, וכיצד זה משתלב בתהליך הזיכרון הקולקטיבי שלנו? בואו נצלול לתוך הפרטים.
מה זה הצפירה ביום הזיכרון?
הצפירה ביום הזיכרון היא מסורת שמתרחשת בכל שנה, בה נעמדות המדינה על כל אופניה – אזרחי, צבאי, ציבורי ופרטי. הצפירה היא סוג של מנגנון התייחדות שמתלווה לרגעי זיכרון:
- שתיים בלבד: הצפירה מתבצעת פעמיים במהלך יום הזיכרון – אחת בערב והשנייה במהלך היום.
- שנייה של דממה: בכל צפירה, רוצים המארגנים לשדר לקהל את החשיבות של זיכרון הנפגעים, שנפלו במלחמות ובפעולות האיבה.
מדוע יש שתי צפירות ולא אחת?
כדי להבין את הסיבה לריבוי הצפירות, יש להסתכל על הסימבוליות העומדת מאחוריהן:
- צפירת ערב: הצפירה הראשונה מתקיימת במוצאי יום השואה. היא מסמנת את המעבר מעצב לשמחה, מתרבות שכול לתרבות חיים, ובכך נותנת כבוד לשואה ולנופלים.
- צפירת יום הזיכרון: השנייה מתבצעת בשעה 11:00 בבוקר ביום הזיכרון עצמו, והיא מקבלת את באי הטקסים המתרחשים בייחוד ביום זה. צפירה זו מחזירה את כולנו לרגע העצור הזה שבו אנו מתבוננים ברצינות ובהערכה על האובדן הגדול.
מי החליט על הצפירות?
הרעיון של צפירות ביומיים הללו לא נוצר בישיבות קבינט. למעשה, התהליך ההיסטורי שמאחורי ההחלטה לכך מורכב ממספר סיבות:
- זיכרון חקוק: לאחר מלחמת העולם השנייה הגיעה ההכרה בצורך הטקסי לזכור את הנופלים. היה ברור שימי זיכרון כאלה לא יכולים להיות ברקע של כל יום רגיל.
- גיבוש הזהות הישראלית: הצפירות נבנו כחלק ממהלך כולל להנחלת תרבות של זיכרון ונראות בזירה הציבורית.
איך מגיבים האנשים לצפירות?
התגובות לצפירות מאוד מגוונות – יש כאלה שעוצרים את מה שהם עושים בציפייה וביראת כבוד, ויש אחרים שאולי שוכחים את משמעותן. ובכל זאת, יש משהו כמעט קסום בהפסקת החיים בעקבותן:
- עצירה מעשית: גם אם מדובר בנפוץ, לא נותרות פעולות כמקודם. אנשים מותקפים ברגש כאשר הם Nעמדים להשחיל או לעצור.
- רגע של הזדהות: רגע בו כל אחד מאתנו מפסיק להיות בודד ופשוט חלק מהעם.
מה קורה אם לא שומעים את הצפירה?
לעיתים טכנולוגיה או היערכות לא מאפשרות לשמוע את הרעש. זה רגע קשה, ולא משנה היכן אתה נמצא, אתה לא מונע מהרגשות לעלות. הארגונים עצמם מקיימים טקסים גם באזורים שלא מתאפשרת בהם השמעה ברורה כדי להבטיח שכולנו נשמע את הבעיות.
מי נפגע מהצפירות?
בעוד ששתי הצפירות ממלאות תפקיד מרכזי ביום הזיכרון, חשוב להכיר את האתגרים הכרוכים בהן. ולא, אין כאן רמיזה למבצע סטטוס או לתחרות של "מי יעמוד הכי טוב", אלא יש כמה תושבים שמרגישים שהצפירות באות לפעמים בפער מההבנה שלנו:
- נכים נפשית: ישנם אוכלוסיות שהצפירות משקפות עבורן רק זיכרונות קשים, ולכן הן מצריכות סביבה תומכת ומבינה.
- חברתי בגרות: לא אחת ישנו וויכוח על מהות החוויה של הדור הצעיר – האם הם יודעים באמת מה עומד מאחורי הצפירות, או שאלה בסך הכל צלילים?
לסיכום
לסיכום, הצפירות ביום הזיכרון הן יותר משתי חצוצרות על מקרא. הן סמל לחיבור ולזיכרון הפנימי שלנו כעם, דרך השבר הגדול של עשרות אלפי נפגעים וחללים. דרך הצפירות, אנחנו לא רק זוכרים; אנחנו גם מחויבים להמשיך ולהעביר את המסורת הזו, ותמיד לזכור את שעברנו.
