אוי, פיספסתי!
לא קל להתחיל לדבר על המילה הזו – "פיספסתי". כל אחד מאיתנו חווה את התחושה הזו לא אחת, ואנחנו לא באמת אוהבים לדבר עליה. אבל אם נסתכל על זה מזווית אחרת, יש בזה גם צדדים חיוביים, אז בואו ננסה למצוא את התמצית החיובית בעוגמת הנפילה הכאבנית!
מה זה אומר לשים את החמוץ בצד?
פיספסתי לאו דווקא אומר שדי, זה הסוף. בואו נסתכל על זה כך:
- כהזדמנות ללמוד: לפעמים כשפוסקים להיענות להזדמנויות, נפתחים לנו שערים חדשים.
- אם לא עכשיו, אז מתי? זה בסדר לפספס דברים – אלו שממתינים לנו בעתיד, יכולים להתברר כהזדמנויות הרבה יותר טובות.
- לא כל מה שבורח שווה לרדוף: יש דברים שפשוט לא מצריכים את תשומת הלב שלנו – מי יודע כמה פעמים פספסנו משהו ושמחנו על כך בהמשך?
ואם נחשוב על הצד הקליל…
מישהו אמר לי פעם שמי שפיספס לוטו זה סימן שהוא מתקרב למשחק הבא! לשים את הפיספוס בצד ולהסתכל קדימה זה שינוי פרופורציות ששווה לנסות. נגיד שסיימנו מסיבת יום הולדת, ופיספסנו את הקטע של החברים בחושך. מה עכשיו? לעשן אותם על דאווין או לשים אותם בסיפור המצחיק של הערב? אז אפשר לרקוד על הקבר של הפיספוס!
כך תתמודדו עם הפיספוס
אחרי הפיספוסים שאנחנו חווים, יש כמה דרכים שאפשר להתמודד איתם:
- תדברו על זה: שיחה עם חברים או משפחה על הפיספוסים שלנו יכולה להיות מרפאת.
- תלמדו להיות זמניים: הדבר הכי טוב שקרה לי לאחר פיספוס היה שמצאתי בר מצווה באותו יום!
- תמצאו הפרות חדשות: פיספוסים אלו כמו סוף פרק – הם מביאים לנו פרקים חדשים, כאלו שלא חלמנו עליהם.
והכי חשוב…
פיספוסים הם חלק מהחיים בדיוק כמו הצלחות. לפעמים זה נראה שאנחנו נוסעים בכביש ומפספסים את כל התחנות, אבל בסוף אנחנו עוצרים בכיוון הנכון. תזכרו – איך שהתחלנו, ככה גם נגמר. ואם צריך לדרוך על כמה בונקרים, אז נרים ידיים ונזכור שיש מה להרוויח… ונפנים את זה עם חיוך.
סיכום (או יותר נכון, סיכום של פיספוסים)
פיספסתי הוא לא סוף הדרך – הוא התחלתם של יציאות חדשות, של צחוקים ושל חוויות שהחיים מביאים לנו. תנו לפיספס לגלוש, בזכותו אנחנו לומדים, מתפתחים, ובעיקר מצליחים לשמור על פרספקטיבה נכון בכלל התהליך. וזה כל הקסם!
