שתף את הכאב, אבל גם את התקווה
חיים מלאים הם מסלול לא פשוט, והאפשרות להפיל את הכאב על כתפינו מדי פעם היא חלק מהמשחק. אובדן הוא דבר קשה, שמזמין אותנו להתמודד עם רגשות לא פשוטים. אבל ביחד אנחנו יכולים לבנות את עמוד השדרה שלנו מחדש ולראות את האור בקצה המנהרה.
כשכאב פוגש אותנו
אובדן הוא כמו מלחמה – אי אפשר להיות מוכנים אליו. זה יכול להפתיע אותנו כשאנחנו הכי לא אוכלים סושי עם חברים או מתקבלים לרגע של פסקול הטרילוגיה של "מלחמת הכוכבים". והנה עשור אחרי, אנחנו עדיין כאן. אז מה עושים בקשר לזה?
הנה כמה טיפים:
- חיבוק לא נזיל: כשאתה אומר "אני פה בשבילך", תעשה את זה עם חיבוק שיכול לדחוף את כל הלחצים
- להרגיש את הרגש: בהחלט מותר לך לבכות, לקפוץ אפילו מהשולחן – כל דרך לשחרר היא טובה!
- לצחוק קצת: כן, זה ייראה מוזר, אבל תקשיבו, לפעמים בדיחה טובה יכולה ליטול את הכאב אם לרגע
לאחר מכן – מה עושים?
השלב הבא לאחר שהעיבו את היום עם תוכן מורכב הוא להאיר את המבנה מחדש. בוא נברא את העולם מחדש. זה נותן לנו אפשרות הן לשוחח על מה שהיה, והן להנחיל את החיוכים הבאמים. יחד עם זה, חשוב להזכיר שהאדם שאבד תמיד יהיה חלק מהזיכרון.
ואז, כשמזג האוויר משתנה:
- נתח את הזיכרון: מה הייתם רוצים לשמר? איזו תכונה אהבתם הכי הרבה?
- אולי ליצור טקס: חגיגה של חיים יכולה להיות כללית למדי – סיבוב במעגל וחלוקת הצחוק.
- להמשיך ללכת: החיים ממשיכים, ולפעמים התנועה היא מה שהכי חשוב.
אז מה המסר? אובדן הוא חלק מהחיים, אבל הכאב לא חייב להיות הסוף. דרך זיכרונות, תמונות, וצחוק, אנחנו יכולים להמשיך ולחיות את החיים במלואם. תן לכל חיבוק ולכל חיוך את הכוח לשאוב את הכאב אל אור השמש. נזכור את האזורים האפלים, אבל עם תקווה חדשה לקראת האור שיבוא.
ביחד אנחנו יכולים להגיע רחוק
נכון, זה קשה להיות כאן לפעמים, אבל עם קצת תמיכה ועזרה הדדית, אפשר להפוך את הכאב לייצוג של עוצמה וכוח. רבים מהכואבים מגלים את החשיבות של המשפחה והחברים בהתגברות, וכל אחד מבנינו הוא פנס קטן בדרך. לא נותר לנו אלא להחזיק ידיים ולמשוך את הלב לאור שיבוא אחרי הסערה.
