געגוע לאבא: כשיש מילים בלאט אבל הלב מדבר חזק
כשהאדם היקר הזה לא נמצא יותר לידנו, כל מילה מתקבלת בצליל שונה. המילים רבות, אבל הכאב מטלטל אותנו. *אבא*, אתה לא רק זיכרון, אלא חלק מהנשמה שלנו. געגוע הוא כמו גל לא צפוי שמשטף אותנו במקומות לא צפויים, וגורם לנו לחשוב על כל הדברים שהיית רוצה לדעת, לשמוע ולחוות.
נוסטלגיה מאחורי כל פינה
בכל רגע יש משהו שמזכיר לנו אותך:
- הכיסאות במרפסת, שהיו עדות לסיפורים בלי סוף.
- הריח של הקפה שבישלת כל בוקר, שעדיין נשאר באוויר.
- המשחקים שהרעפת עלינו, שהפכו לאגדות של משפחה.
- החיבוקים שהיו מדליקים את כל העולם.
דברים שאף אחד לא יכול לקחת ממך
אבל מה באמת חסר? זה לא רק ההנחיות שתמיד נתת, ולא רק הטיפים על איך לבשל את הפסטה המושלמת. זה גם:
- החיוך שלך שהשאיר אור בכל פינה.
- היכולת שלך להקשיב, גם כשלא היה לך מה להגיד.
- המילים המנחמות שאמרת כשצריך היה.
מתגעגעים, ובכל זאת צוחקים
בשעות הקשות, כשיש געגוע רעב, אנחנו זוכרים את הסיפורים המרגשים והמצחיקים שלך. הומור היה תמיד חלק בלתי נפרד מהאישיות שלך. ברגעים אלו, אנחנו לומדים שמותר לנו לחייך, כי אבא היה רוצה שנמשיך לחיות ולצחוק.
זכרון חי בתוך כל אחד מאיתנו
תמיד תישאר חלק מהחיים שלנו, ובכל פעם שאנחנו מתאספים ביחד, נזכר בך, באהבה ובצחוק. אבא, אתה לא רק זיכרון – אתה אור שמלווה אותנו בדרכים שאין בהן פיתולים.
אז למרות שהלב לפעמים כואב, אנחנו לומדים לעטוף את הכאב באהבה ולהמשיך הלאה. בהחלט, יש רגעים קשים, אבל כשנדמה לנו שכבר לא נותר כלום, אנחנו מבינים ש*אתה* חי בלבבות שלנו, בכל צחוק, בכל דמעה ובכל זיכרון. תודה שפקחת לנו את העיניים, והראית לנו מה זה לאהוב באמת.
