החברים לא נעלמים, הם פשוט מתפרדים!
חבר יקר שלי,
אז הנה אנחנו עומדים במחוזות הפרידה. לא, אני לא מתכוון לעצב את ההיגררות לסצנה מתוך סרט דרמטי, אבל מי לא אוהב קצת חמלה עם פעימות לב? השיחות המיותרות שלנו, הכניסות הפתאומיות למוזיקה בקול רם במכונית, והעידן שבו היינו עולים יחד על ידי הגז – בלתי נשכחים.
הדברים הטובים שהיינו
בוא נזכיר את הפעולות שגרמו לצחוק לנו בבטן:
- הסיפורים ההזויים: מי חשב שהיינו יכולים לאכול כל כך הרבה פיצה בשבת?
- הביקורים המפתיעים: הייתי חצי בטוח שאתה מתקיים רק בימי ראשון.
- השיחות האינסופיות: על כל נושא החל מהפוליטיקה ועד מה לקנות בסופר (והפתרון שאתה תמיד מציע – פיצה).
מה יביא את העתיד?
מקווה שבקרוב תעשה את הדרך שלך למקום חדש ומרשים. יחד עם זאת, אל תשכח שהתמונות שלנו נשארות לתמיד – ואם אתה תזכור, אז למי צריך את התקשורת כשתוכל להציג את החוויות שלנו?
ולבסוף…
אני יודע שהפרידה הזאת מרגישה כמו המעבר מתפוז לרימון, אבל תזכור – חברים לא נעלמים, הם פשוט מתפזרים ברחבי הארץ כמו מרגרינה על לחם! הדרך תמיד פתוחה לחזור! אז אל תשכח לשמור על קשר, לשתף חוויות ופשוט להעלות חיוך על הפנים של אחד מהשני – גם אם זה מעבר לקו הטלפון.
בהצלחה עם התוכניות שלך, שתמשיך לבעוט כמו הכדורגלן הענק שאתה!
שלך, תמיד – חבר עם המון זכרונות.
