כשהאהבה פוגשת את המציאות: מכתב אכזבה
אהוב שלי,
לעיתים החיים שולחים לנו אתגרים שאנחנו לא ממש מצליחים להכין את עצמנו לקראתם. זה כמו לחכות לקפה שיבושל בזמן והוא יוצא לך הפוך עם יותר חלב ממה שצריך. כך גם אני מרגישה עכשיו – אכזבה שמציפה את הלב שלי.
מה אכזב אותי?
אני יודעת שכולנו עושים טעויות, וכולנו בני אדם (למרות שלפעמים אני שמחה לחשוב שאתה רובוט מהחלל…) אבל יש כמה דברים שהיו יכולים להיות שונים:
- ההיעדרות שלך: לפעמים אני מרגישה כאילו אני מדברת לקיר. לא, אני לא מציעה לשים עלייך טקסט קולי שיבצע מדי פעם “העלית את המעמד” – אבל קצת יותר נוכחות לא תזיק.
- חוסר ההקשבה: כשאני מדברת, אני לא צועקת 'מכירה?' אני רוצה שיתייחסו לדברים שהיו חשובים לי. ולא, אני לא מדברת על משחק הוידיאו ששיחקת עד סוף הלילה!
- המילה 'ברור': אני בטוחה שזה נחמד לעצמך, אבל כשאתה אומר לי 'ברור' בחוסר סבלנות, אני מתחילה לתהות על טיב הקשר שלנו והאם הגיע הזמן לתגובה מפתיעה, כמו “מה הבעיה?”
מה אני רוצה?
לא מדובר פה על הזייה פרפורמית של 'החיים המושלמים', אלא על כמה דברים בסיסיים:
- תקשורת פתוחה: בוא ננסה לדבר על כל מה שמעסיק אותנו, גם אם זה לא קל או לא נעים.
- יותר זמן איכות: תן לי את זה – אני לא רוצה להיות החברה הפיקטיבית שלך, אני רוצה לבלות איתך באמת!
- כנות ואמת: כן, לעיתים זה כואב, אבל להרגיש כמו עכבר במבוך הוא בהחלט לא התוכנית שאת חיי הוצאתי ממנה די מזמן!
אז מה עכשיו?
אני עדיין כאן, אבל הייתי רוצה לדעת אם גם אתה. אם באמת אכפת לך כמו שאני רגילה לחשוב, אני מקווה שנוכל לפתור את הדברים האלה יחד ולהתקדם. אחרי הכל, כמו שאומרים: "לא הכל יהיה מושלם, אבל לפחות נוכל לנסות יחד!"
אני אוהבת אותך, ואני בטוחה שעם קצת יותר תשומת לב, נוכל למצוא את הדרך חזרה אחד אל השנייה. אז בוא ננסה לסדר את הקפה שלנו שוב, רק הפעם בלי החלב המיותר!
