על החיים, האהבה והזכרונות: הספד לאמא
אמא, כשאני חושב עליך, אני לא יודע אם להחצין את הדמעות או להוציא חיוך. החיים שלך היו כמו מסלול קונפטי – מלא צבעים, רגעים מתוקים וחוויות בלתי נשכחות. כעת, כשאני עומד כאן, אני מבקש לחלוק כמה מהזכרונות שיגרמו לנו לחייך ולא להזיל דמעה על כל מה שהיית בשבילנו.
אז מה היה כל כך מיוחד באמא?
אמא הייתה הרבה יותר מאמא – היא הייתה חברה, יועצת, שף מקצועי ועורכת דין של הידע שלי. היא ידע היטב לשלוף מהארון פתרונות לבעיות יום-יומיות, ואני לא מדבר רק על זמינות של עוגיות!
הרגעים הקטנים שבונים את החיים
- המבט שלה כשאספני נעליו את כל התערובות שלה – לא עשתה מזה סיפור, רק שלי היה משנה בנושא!
- הנשיקות הרכות שהיא העניקה לי לפני השינה – גם בגיל 30, הייתי מוצא את עצמי שואל מדוע זה מתמשך כל כך.
- היכולת שלה לשלב בין עבודה, בית ועבודה – מי צריך סופרמן כשיש אמא?
המילה "לא" לא הייתה במשחק שלה – כל חלום, כל רעיון, קיבל מקום גם אם זה היה לא סביר. היא הייתה הענקית שלי, שיכולה להרים כל משקולות ולמגר כל אתגר, בעזרת חיוך על הפנים וכוס קפה ביד.
חיים אחרי אמא
ועל כך, אני רוצה להביא לסיכום שאמא העניקה לנו יותר ממה שאפשר לתאר במילים. בכל יום שאני מתעורר, אני יודע שכשלי יש את הזכרון שלה בליבנו, הוא יכול להנחות אותנו ולעזור לנו להתמודד עם מה שהחיים מביאים.
אמא, אנחנו מבטיחים לשמור על כל מה שלימדת אותנו: לחיות, לאהוב, ולהזכיר לעצמנו שזכרונות הם לא רק הרגעים שעברו, אלא גם אלה שאנו ממשיכים ליצור.
תודה לך על הכל. אמא, את תישארי בלבנו לנצח.
